דובר נוג'בא בראיון לעיתון פרהיחתגאן:
שדה הקרב נגד ישראל הפך לזירה מאוחדת/ חרם תקשורתי על התקפות ההתנגדות על מטרות ישראליות
אל-שמרי הדגיש כי שדה הקרב של לוחמי ההתנגדות, מפלסטין ללבנון, סוריה, עיראק, תימן, בחריין וכו', הפך לזירה מאוחדת, והוא הודיע על חרם תקשורתי על התקפות ההתנגדות על מטרות ישראליות.
לפי מרכז התקשורת וענייני המדיה של נוג'בא, בראיון בלעדי לעיתון "פרהיחתגאן", דוברו הרשמי של תנועת ההתנגדות האסלאמית נוג'בא הצביע על השפעתם והתערבותם של הכובשים בעיראק, והסביר את תוכנית ההתנגדות להתמודדות עם הבעיה הזו.
המהנדס "נצר אל-שמרי" הזכיר את השליטה המודיעינית של קבוצות ההתנגדות ויכולותיהן לתקוף את מטרות אמריקאיות, ושוב הדגיש כי האויב הכובש אינו מבין שום שפה מלבד שפת הנשק.
הוא הכריז על הרצון של העם העיראקי וההתנגדות העיראקית להשתתף במערכה לשחרור פלסטין והקודס הקדושה, וציין כי שדה הקרב נגד המשטר הציוני הפך לזירה מאוחדת.
הפרטים של שיחה זו הם כדלקמן:
מבני השפעתה של ארה''ב בעיראק הם נרחבים ומורכבים. בתחום הכלכלה, ארה''ב מנהלת את הכנסות הנפט, ועומדת לרשותה קומה של הבנק המרכזי של עיראק כדי לשלוט לחלוטין בבנק הזה. גם כל עסקה מתבצעת בפיקוח של פקחים מוושינגטון. גם בתחומי התרבות, החינוך והתקשורת יש לאמריקאים התערבות ישירה וגלויה. מצד שני, אנו רואים בתחום הצבאי שלמרות שיש לארה''ב נוכחות צבאית במדינות רבות, נוכחות זו אינה כוללת שליטה מלאה במרחב האווירי שלהן; אך בעיראק, מטוסי הקרב והמל''טים של וושינגטון עם משימות טרור מפרים בקלות את הריבונות של המדינה. האם לכוחות ההתנגדות העיראקית יש תוכנית כוללת להתמודדות עם השליטה החריגה של הכובשים ולגירושם המוחלט מעיראק?
ברור שהכוחות הכובשים שולטים בעניינים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים של עיראק במידה רבה, והשגריר האמריקני ממלא את תפקיד הנציב הידוע לשמצה שמעורב גם בעניינים הכי קטנים של עיראק; הוא נפגש עם רבים מבכירי הממשלה, מראש הממשלה ועד השרים, ומתעדכן בענייני המשרדים ואופן ניהולם! הוא גם מארגן פגישות עם ארגונים קטנים וארגונים אזרחיים, שרבים מהם נמצאים תחת השליטה של השגרירות האמריקאית.
אחת ממשימות הטרור הברורות ביותר של הכוחות הכובשים הייתה פשע ההתנקשות במפקדי ההתנגדות (השהידים סולימאני ואל-מוהנדס), כמו גם פגיעה בכמה יחידות של הגיוס העממי, המשטרה הפדרלית וצבא עיראק.
אבל התוכנית להתמודדות עם הפעולות המרושעות של הכובשים, במילים פשוטות, היא להמשיך להילחם בהם עד שהם יובסו וייאלצו לעזוב את עיראק. תהליך זה צריך להתחיל ממעקב ובקרה על כל ההתערבויות של ארה"ב בענייני עיראק ובסופו של דבר להגיע לאיים על כל האינטרסים של ארה"ב בעיראק.
ארה''ב וכוחותיה הפושעים לא יהפכו לידידים או לבעלי ברית של עיראק והעיראקים בשום פנים ואופן, כי ידיהם מוכתמות בדמם של יותר מאלף אזרחים עיראקיים חפים מפשע, שרבים מהם נהרגו בקלות ובקור רוח, ובראש הדמים הללו עומד הדם הטהור של השהידים חאג' קאסם סולימאני וחאג' אבו מהדי אל-מוהנדס.
נאמר כי ארה''ב פינתה את הבסיסים הצבאיים שלה בדרום ובמרכז עיראק והיא נוכחת רק בשני בסיסים "אל-חריר" הממוקם בארביל ו"עין אל-אסד" הממוקם במחוז אל-אנבר. עם זאת, יש מידע על נוכחותה הצבאית בבסיסים אחרים (למשל בבגדד ובמוסול). האם אתה מאשר את המידע הזה? מה ההערכה שלך?
אין בסיס לכוחות האמריקאיים הכובשים במרכז ובדרום עיראק. למעשה, בשל כוח ההתנגדות והדחייה המוחלטת של הכיבוש, הם בעצם אינם מסוגלים להקים שום בסיס בכל רמה באזורים אלה. גם המלחמה הרכה של ארה''ב והכלים שלה באזור להוכיח את קבילות השפעתה של וושינגטון לא ישנו את המצב.
אבל בנוסף לבסיסים באל-אנבר ובצפון עיראק, הם נוכחים גם במוסול ובבסיסים על גבול עם סוריה, בבסיס ליד שדה התעופה הבינלאומי של בגדד ובבסיס בקן הריגול שנקרא השגרירות, וכוחותיה נוסעים לבסיסים אלה ללא ידיעתה ואישורה של ממשלת עיראק.
כמובן שכל הבסיסים הללו נתקפים מדי פעם, ואין להם בסיס מחוץ לטווח של נשק ההתנגדות, אבל גם התקפות ההתנגדות הקשות ביותר נתונות לחרם תקשורתי חמור. זה מעיד על כך שהכוחות האמריקאיים הכובשים, למרבה הצער, אינם מכבדים את ריבונות עיראק, את החלטת הפרלמנט העיראקי, ואת הבקשות החוזרות ונשנות של ממשלת עיראק לצמצם או להפסיק את הנוכחות הזו, ושאינם מבינים שום שפה מלבד שפת הנשק.
האמריקאים טוענים שהנוכחות הקרבית שלהם הסתיימה ב-2021 וכעת יש להם רק נוכחות מייעצת. האם השיחות עם ממשלת עיראק הובילו לצמצום התנועות וכמות הכוחות של המדינה הזו בעיראק?
מקור ההתערבות הזו הוא בקשתה של בגדד למועצת הביטחון של האו"ם בעת התקפות ארגון הטרור דאע''ש על המחוזות המערביים של עיראק. באותה תקופה לא ביקשה עיראק נוכחות של כוחות בינלאומיים כלשהם בשטח, אלא רק סיוע אווירי וייעוץ.
לכן, בשלב זה, כל כוח זר נכנס לעיראק באופן בלתי חוקי, ובשל חולשתה והססנותה של ממשלת "חיידר אל-עבאדי", ניצלו הכוחות האמריקאיים את מצבה החריג של עיראק ונכנסו שוב למדינה דרך החלון, למרות שהעיראקים העיפו אותם מהדלת.
למרות טענת הממשלה דאז שאינם נוכחים כוחות קרביים אמריקאיים בשטח - שכמובן דחינו אותה פעמים רבות באמצעות נתונים, מסמכים, תמונות וסרטונים - בממשלה הבאה הוכרז רשמית על נוכחותם של כוחות כאלה ומר "עאדל עבדול מהדי" ביקש מהם לעזוב את הארץ לחלוטין.
לאחר מכן, בממשלת "מוסטפא אל-קזמי", שונתה הבקשה האמורה, באופן שהם יצמצמו את מספר כוחותיהם וישנו את משימתם מקרב לייעוץ.
כמובן שהם לא ביצעו שום משימות לחימה נגד מחבלי דאע''ש, אבל פעולותיהם היו נגד כוחות הביטחון העיראקיים בכלל והגיוס העממי בפרט, וכוחות אלו נתקפו פעמים רבות על ידי ארה''ב.
אנו יודעים היטב שאף אחת מהממשלות לשעבר או הממשלה הנוכחית לא יודעת בדיוק את מספרם, גודלם ומשימתם של הכוחות האמריקאיים בארצנו; מכיוון שהכובשים אלו נכנסים לשטח עיראק ממפרץ הפרסי, אזור כורדיסטן וסוריה ללא רשות ואישור או תיאום של הממשלה.
אם ארה''ב לא תסכים לסגת מעיראק, האם ייתכן שהבסיסים שלה בסוריה, בכווית או במדינות אחרות יותקפו גם הן על ידי קבוצות ההתנגדות העיראקית?
מטבע הדברים, הכוחות הכובשים ידחו את נסיגתם משטח עיראק. הם ייאלצו לעזוב את הארץ רק באמצעות המכות של ההתנגדות.
אם הם יעכבו את הנסיגה מהמדינה, לא רק ייתכן שיותקפו הבסיסים שלהם מחוץ לשטח עיראק, אלא יש לפגוע בכל הבסיסים שלהם כדי לאלץ אותם לברוח. זה אפשרי באמצעות כלי נשק מתאימים שזמינים בקלות להתנגדות העיראקית.
קבוצות ההתנגדות באזור מדגישות את "משוואת ההרתעה של הקודס". במקרה של מלחמה כוללת, אילו איומים תהווה עיראק למשטר הציוני? האם ייתכן שגם ללא מלחמה, קבוצות ההתנגדות העיראקית ישגרו מל''טים לאזורים בפלסטין הנחשבים כבושים גם מנקודת מבטה של הקהילה הבינלאומית ויתקפו את המטרות הציוניות באותם אזורים?
המלחמה שלנו עם המשטר הציוני הכובש נמשכת, בין אם העימות הצבאי בפלסטין יימשך ובין אם ייפסק. לא נהסס לרגע לשלוח נשק וניסיון צבאי לאחינו הפלסטיניים, ואנחנו גם להוטים להשתתף במערכה כזו בשטח. שדה הקרב של לוחמי ההתנגדות, מפלסטין ללבנון, סוריה, עיראק, תימן, בחריין וכו', הפך לזירה מאוחדת.
ייתכן שהזירה הזו תהפוך להרבה יותר רחבה; זה יתגלה בעתיד ובמלחמה הבלתי נמנעת עם המשטר הציוני הכובש.
