ההתנגדות האסלאמית נוג'באא


מנהיג המוסלמים בעולם:

אני אומר בתוקף כי נפילת ישראל החלה ולא תיפסק / ישראל אינה מדינה, אלא מחנה הטרור / מאבק נגד ישראל הוא חובה ציבורית / חכמים מוסלמיים ונוצריים חייבים להכריז על נורמליזציה כחראם (אסור) / הצורך במשאל עם על ידי לוחמים פלסטיניים


לציון יום הקודס העולמי 2021, האימאם חמינאי נשא נאום חשוב.

 

בשם אלוהים

 

השבח לאל, ריבונו של עולם, ושלום על אדוננו מוחמד חותם הנביאים והמכובד ביותר בכל היצורים, ועל משפחתו הטהורה ועל חבריו הנבחרים ועל העוקבים אחריהם בצדקה עד ליום הדין.
סוגיית פלסטין עדין הנושא המשותף החשוב והחי ביותר עבור האומה המוסלמית. המדיניות של המערכת הקפיטליסטית המדכאת והאכזרית כרתה את יד העם מביתו, ממולדתו ומארץ אבותיו, ובו הקימה משטר טרור ועם זר.
מה חלש וחסר בסיס יותר מההיגיון הריק של הקמת המשטר הציוני? האירופאים, לפי טענתם, דיכאו את היהודים במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, ולכן יש לנקום את היהודים באמצעות עקירת העם במערב אסיה וביצוע מעשי זוועה במדינה זו ...!
זהו היגיון שעליו סמכו ממשלות המערב בתמיכתן המיידית והמטורפת במשטר הציוני, וכך הפרו את כל טענותיהן הכוזבות באשר זכויות אדם ודמוקרטיה. והסיפור המצחיק והבוכה הזה נמשך יותר מ-70 שנה ומדי פעם מתווספים אליו עלים נוספים.
הציונים הפכו מלכתחילה את פלסטין הכבושה למחנה הטרור. ישראל אינה מדינה, אלא מחנה הטרור נגד העם הפלסטיני ועמים מוסלמיים אחרים. המאבק נגד משטר אכזרי זה הוא מאבק בדיכוי ומאבק בטרור; וזו חובה ציבורית.
ראוי לציין כי למרות שהמדינה הכובשת הוקמה בשנת 1948, ההכנות לפלישה לנקודה רגישה זו באזור בו מתגוררים המוסלמים החלו שנים רבות קודם לכן. באותן שנים התערב המערב באופן פעיל במדינות האסלאמיות כדי להשליט בהן את חילוניות, לאומנות קיצונית ועיוורת, ולהעלות לשלטון ממשלות עריצות, מוקסמות מהמערב או מחונכות על ידיו. מחקר על האירועים באותן שנים באיראן ובטורקיה ובמדינות ערב ממערב אסיה לצפון אפריקה חושף את האמת המרה כי חולשה ופילוג באומה האסלאמית סללו את הדרך לטרגדיה הקטסטרופלית של כיבוש פלסטין, והשחצנות הטילה את המכה הזו לאומה האסלאמית.
זה מאלף כי באותה עת אוחדו מחנות הקפיטליזם והקומוניזם עם העשירים הציוניים; בריטניה תכננה את עקרון הקנוניה ורדפה אחריו, ובעלי ההון הציוניים התחייבו לבצע אותה בכסף ובנשק, וברית המועצות הייתה המדינה הראשונה שהכירה רשמית בהקמת המדינה הלא לגיטימית ושלחה לשם מספר רב של יהודים.
המשטר הכובש היה פרי המצב ההוא בעולם המוסלמי מחד גיסא ותוצאה של הקנוניה והפלישה והתוקפנות אירפית מאידך גיסא.
כיום המצב בעולם כבר שונה מאותו יום; עלינו תמיד לזכור עובדה זו. . היום, מאזן הכוחות השתנה לטובת העולם המוסלמי. אירועים פוליטיים וחברתיים שונים באירופה ובארה''ב חשפו בפני העולם חולשות מבניות, ניהוליות ומוסריות עמוקות במערב. אירועי הבחירות בארצות הברית והמבחן השערורייתי של מנהלים שחצנים ויהירים שלה, כמו גם ההתמודדות הכושלת של שנה עם מגפת הקורונה בארצות הברית ובאירופה ושוליה המבישים, והסערות הפוליטיות והחברתיות האחרונות במדינות אירופה החשובות ביותר, כולם סימנים לשקיעה ולנפילה של המחנה המערבי.
לעומת זאת, צמיחת כוחות ההתנגדות באזורי המוסלמים הרגישים ביותר, פיתוח יכולות ההגנה וההתקפה שלהם, הגברת מודעות עצמית, מוטיבציה ותקווה במדינות אסלאמיות, הגברת נטייה לסיסמאות אסלאמיות ולקוראן, התקדמות מדעית, הגדלת עצמאות והסתמכות עצמית בעמים הם סימנים מבורכים המבטיחים עתיד טוב יותר.
בעתיד המבורך הזה, אחדות בין מדינות מוסלמיות צריכה להיות מטרה מרכזית, וזה לא נראה רחוק. לב האחדות הזאת הוא סוגיית פלסטין, שמשמעותו כל המדינה וגורל הקודס הקדושה. זו האמת שהובילה את ליבו הנאור של האימאם חומייני (עליו שלום) לציין את יום שישי האחרון של הרמדאן כיום הקודס העולמי.
אחדות המוסלמים שבמרכזה אל-קודס א-שריף היא הסיוט של האויב הציוני ותומכיו האמריקניים והאירופאיים. התוכנית הכושלת "עסקת המאה" ואז מאמצים לנורמליזציה בין כמה מדינות ערביות חלשות לבין המשטר הכובש הם ניסיונים נואשים לחמוק מאותו סיוט.
אני אומר בתוקף: מאמצים אלה לא יצליחו; הירידה והנפילה של המשטר הציוני העוין החלה ולא תיפסק.
שני גורמים חשובים קובעים את העתיד: ראשית - והכי חשוב - המשך ההתנגדות בשטחים הפלסטיניים וחיזוק קו הג'יהאד ומות הקדושים; והשנית - התמיכה הגלובלית של מדינות ועמים מוסלמיים ברחבי העולם בלוחמים הפלסטיניים.
כולנו - מדינאים, אינטלקטואלים, חכמים דתיים, מפלגות וקבוצות, צעירים קנאים ואחרים - חייבים למצוא את מקומנו בתנועה העולמית הזו ולמלא את תפקידנו. זה מה שמבטל את קנונית האויב ומספק דוגמא אפוקליפטית להבטחה אלוהית זו: "האם חושבים הם להערים? הכופרים – עליהם יערימו!" (הקוראן 52: 42); "אלוהים אדון לדבריו, ואולם מרבית האנשים אינם יודעים" (הקוראן 12: 21).
יהי עליכם שלום, רחמיו וברכותיו של אלוהים 

 

ברצוני לדבר קצת עם נוערים ערביים בשפה שלהם:
בשם אלוהים
שלום לכל החופשיים ערביים, במיוחד לצעירים, ושלום לעם העמיד בפלסטין ובקודס והשומרים על מסגד אל- אקצא.
שלום ע השהידים של ההתנגדות ועל מספר עצום של לוחמים שהקריבו את חייהם בדרך זו; במיוחד השהיד שייח אחמד יאסין והשהיד סייד עבאס מוסאווי, והשהיד פתחי שקאקי והשהיד עימאד מורנייה והשהיד עבד אל-עזיז רנטיסי והשהיד אבו מהדי אל-מוהנדס ולבסוף הדמות הבולט בקרב השהידים של ההתנגדות, השהיד קאסם סולימאני, שכל אחד מהם השאיר השפעות חשובות באווירת ההתנגדות באמצעות מות הקדושים שלו, אחרי החיים פוריים ומבורכים.
המאבק של הפלסטינים והדם הטהור של השהידים של ההתנגדות הצליחו להשאיר את הדגל המבורך הזה מתנופף, ולהגביר את כוחו הפנימי של הג'יהאד הפלסטיני מאות פעמים; בעבר, צעיר פלסטיני היה מתגונן באמצעות יידוי אבנים, והיום הוא מגיב לאויב בשיגור טיל מדויק.
פלסטין והקודס מכונות בקוראן "הארץ הקדושה"; במשך עשרות שנים נכבשה הארץ הטהורה הזו על ידי בני האדם הטמאים והמרושעים ביותר; שדים שהורגים אנשים מכובדים ואז מתוודים על זה בלי בושה;  גזענים שייסרו את בעלי הארץ ברצח, בביזה, במאסר ובעינוי במשך יותר מ -70 שנה, אך בעזרת השם לא הצליחו להתגבר על רצונם.
פלסטין חיה וממשיכה את הג'יהאד, ובעזרת האל, לבסוף תצליח להביס את האויב המרושע. אל-קודס א-שריף וכל ארץ פלסטין שייכים לעם שלה ויחזרו אליו בעזרת השם; "לא יקשה הדבר על אלוהים" (הקוראן14: 20 ו- 35: 17).
בסוגיית פלסטין מוטלות חובות ואחריות על כל המדינות והעמים המוסלמיים, אבל מוקד המאבק הוא הפלסטינים עצמם, המונים כיום כ -14 מיליון נפש בתוך הארץ ומחוצה לה. האחדות והנחישות המאוחדת יוכלו לעשות עבודה נהדרת. כיום האחדות היא הנשק הגדול ביותר של הפלסטינים.
אויבי האחדות הפלסטינית הם המשטר הציוני וארצות הברית ועוד כמה מעצמות פוליטיות, והאויבים החיצוניים לא יוכלו לעשות דבר, אלא אם כן הקהילה הפלסטינית לא תהיה מפורקת מבפנים. במרכז האחדות הזאת חייב לעמוד הג'יהאד הפנימי וחוסר אמון באויבים. האויב המרכזי של הפלסטינים, כלומר ארה''ב ובריטניה והציונים המרושעים, לא צריך להיות הבסיס של המדיניות הפלסטינית.
הפלסטינים - בין אם בעזה, בקודס ובגדה המערבית ובין אם בשטחי 1948 או אפילו במחנות - כולם מהווים יחידה, ועליהם לאמץ אסטרטגיית לכידות; כל מגזר חייב להגן על המגזרים האחרים ולהשתמש בכלים העומדים לרשותו בעת לחיצה עליהם.
היום התקווה לניצחון היא גדולה מתמיד; מאזן הכוחות השתנה לטובת הפלסטינים באופן דרמטי; האויב הציוני נחלש משנה לשנה; הצבא שלו, שהיה מכנה את עצמו "צבא שלעולם לא יובס", הפך כעת לצבא ש"לא יראה את צבע הניצחון", לאחר הניסיונות שלו במלחמת לבנון השנייה ובמבצע עופרת יצוקה ובמלחמת ששת הימים בעזה. מצבו הפוליטי, שהביא בהכרח לארבע בחירות בשנתיים, ומצבו הביטחוני, שנכשל בעקביות, והרצון הגובר של היהודים להגירה הפוכה, הובילו לשערורייה של המשטר השחצני. הניסיון המתמשך בסיוע ארה"ב לנורמליזציה עם כמה מדינות ערביות הוא סימן נוסף לחולשת המשטר; וכמובן שזה לא יעזור לו. המשטר יצר קשרים עם מצרים לפני עשרות שנים; מאז המשטר הציוני הפך להיות הרבה יותר פגיע וחלש; עם זאת, האם היחסים עם כמה מדינות חלשות ומושפלות יוכלו לעזור לו? בוודאי שגם אותן מדינות לא ירוויחו ממערכת יחסים זו; האויב הציוני יתפוס את רכושן או שטחן ויפיץ ביניהן שחיתות וחוסר ביטחון.
כמובן, עובדות אלה אינן אמורות לגרום לנו לשכוח את חובתם הכבדה של אחרים כלפי המהלך הזה; חכמים מוסלמיים ונוצריים חייבים להכריז על נורמליזציה כחראם (אסור), ועל האינטלקטואלים והחופשיים להסביר לכולם את ההשלכות של הבגידה הזו, שהן כמו דקירת פגיון בפלסטין מאחור.
בקצה השני של הספקטרום נמצאת חיזוק היכולות של חזית ההתנגדות, המבשרת עתיד מזהיר: הגברת הכוח ההגנתי והצבאי, עצמאות בפיתוח נשק יעיל, ביטחון עצמי של הלוחמים, הגברת המודעות העצמית של בני הנוער, התרחבות מעגל ההתנגדות ברחבי פלסטין ומחוצה לה, ההתקוממות האחרונה של בני הנוער להגנה על מסגד אל-אקצא, והשתקפות בו זמנית של המאבק והדיכוי של העם הפלסטיני בדעת הקהל באזורים רבים בעולם.
גם ההיגיון של המאבק הפלסטיני, שתועד על ידי הרפובליקה האסלאמית במסמכי האו"ם, הוא היגיון מתקדם ומושך; הלוחמים הפלסטיניים יכולים לערוך משאל עם בקרב כל התושבים העיקריים בפלסטין. משאל עם זה יקבע את המערכת הפוליטית במדינה וישתתפו בו תושבים עיקריים מכל העדות והדתות, כולל פליטים פלסטיניים; מערכת פוליטית זו מחזירה את הפליטים למדינתם וקובעת את גורלם של החייזרים המתישבים.
דרישה זו מבוססת על הדמוקרטיה הרווחת המקובלת בעולם ואף אחד לא יכול לערער את התקדמותה. על הלוחמים הפלסטיניים להמשיך במאבקם הלגיטימי והמוסרי נגד המשטר הכובש עד שייאלץ לקבל דרישה זו.
נועו קדימה ודעו כי "אלוהים יושיט עזרה לכל החש לעזרתו" (הקוראן 22: 40).
יהי עליכם שלום, רחמיו וברכותיו של אלוהים