דמו של השהיד אל-נימר הביא לשמירת הדרישה לשיקום ג'נת אל-בקיע/ המשטר הסעודי מבקש ליצור מרווח בטיחות לישראל

לפי מרכז התקשורת וענייני המדיה של נוג'בא, במפגש הוובינר "מהפכת אל-נימר; מניעים ומטרות" שנערך לרגל יום השנה השישי למות הקדושים של איש הדת המהפכני בחג'אז, האייתוללה "נימר באקר אל-נימר", דובר ההתנגדות האסלאמית נוג'בא תיאר את התובנה של השהיד הזה כנגזרת מאידאולוגיה החוסיינית וכביטוי לעמדותיהם של האימאם חומייני והשהידים סאדר.

המהנדס "נצר אלשמרי" שיבח את אומץ ליבו של האייתוללה אל-נימר בדיכוי החמור של ערב הסעודית, הנובע מהישענותו של בית סעוד על ארה"ב והמשטר הציוני, והמשיך: עמדותיו היו דומות מאוד לאלו של האייתוללה השהיד "סייד מוחמד מוחמד סדיק א-סאדר" בסוף משטר הבעת'. נפגשנו איתו והוא היה מודע לחלוטין לכך שהתעמתות עם משטר הבעת' תוביל למות הקדושים שלו; אולם למרות מדיניות משטר הבעת' לתיקון היחסים עם הערבים, הוא הכריז כי יש לבנות מחדש את מקדשי "אהל אל-בית" (עליהם השלום).

הוא הדגיש כי התעקשותם של השהידים סאדר ונימר הביאה לשמירת שיקום מקדשי האימאמים בג'נת אל-בקיע כדרישה עיקרית, וציין: מאמציהם של האנשים הנכבדים, שהקריבו את חייהם כדי למלא את חובותיהם הדתיות, גרמו לזרימת דם חדש בעורקי האומה האסלאמית, במיוחד חסידי הדת של "אהל אל-בית" (עליהם השלום).

דובר נוג'בא הזכיר את ההיסטוריה של יחסי בגדאד-ריאד לפני ואחרי כיבוש עיראק, ואמר: במקביל להתחזקות הזרם השיעי בעיראק, ממשלת ערב הסעודית נקטה כלפינו עמדה עוינת. כולם מודעים להיקף הפתוואות התכפיריות, שליחת מחבלים, פיגועי הפצצה, פיגועי התאבדות והרג שביצע המשטר הסעודי במדינתנו.

אלשמרי אמר בהמשך: בממשלתו של מר אל-עבאדי היו סימנים לחידוש היחסים; לכן, בגדאד תיווכה לפחות לעכב את הוצאתו להורג של השהיד אל-נימר, אך בריאד לא שמו לב לתיווך זה. הסעודים התעלמו גם מבקשתו של דאר אל-איפתא הסוני בעיראק. כמובן שכולם יודעים שהמשטר הקיצוני הזה מיישם את מדיניות וושינגטון ולונדון על מנת ליצור פילוג באזור ובסופו של דבר ליצור מרווח בטיחות לישראל, והוא רוצה להפוך את השיעים לאויב היפותטי, במקום הציונים.

הוא הזכיר בהקשר זה: בשנת 2006, קבוצות המייצגות את השיעים ואת הסמכות הדתית העיראקית ניהלו משא ומתן עם ממשלת ערב הסעודית לבנות מחדש את מקדשי האימאמים בג'נת אל-בקיע או לפחות לתת אישורי עלייה לרגל לעולי-רגל עיראקיים ולשיעים אחרים; אבל המשטר הסעודי לא שם לב.

סגן מזכ''ל נוג'בא התייחס לכך שהידיעה על הוצאתו להורג של השהיד האייתוללה נימר באקר אל-נימר עוררה את הצער והזעם של העם העיראקי, והובילה להפגנות נרחבות ולטקסי אבל רבים, והוסיף: אין עיר במרכז ובדרום עיראק שבה לא התקיים טקס אבל על השהיד אל-נימר. באותה תקופה, הגיוס העממי, שהיה נלחם בדאע''ש, יצר טיל וקרא לו על שמו של השהיד הזה; כי דאע''ש היה עוקב אחר אותה השיטה של רוצחי האייתוללה אל-נימר.

המהנדס אלשמרי מתח ביקורת על ההשקפה הקיצונית של ערב הסעודית, ששוחטת מתנגדים מקומיים ומאשימה את רוב המוסלמים בכפירה, ושאל: אתם רואים כי עד כה, אף עולה-רגל בעיראק, באיראן או בסוריה, מעולם לא ביצע פיגוע התאבדות או לא הרג אחרים. אירועים דתיים הם מניע להתנהגויות רגשיות. איזה איום באמת היוותה להם דרישתו של השהיד אל-נימר?

בסופו של המפגש המקוון, הוא ראה בחופש לקיים טקסים דתיים זכות מוכרת מינימלית, והוסיף: בחברות מתקדמות, בני האדם דבקים בעקרונותיהם הדתיים, התרבותיים וההיסטוריים ומכבדים את ערכיהם; אבל אני לא יודע מה הבעיה במדינות הערביות והאסלאמיות, שהורסות את אמונותיהן הדתיות ואת המורשת החברתית-תרבותית שלהן כדי להוכיח את התקדמותן!?