ההתנגדות האסלאמית נוג'באא


מזכ''ל נוג'בא באסיפת קבוצות ההתנגדות הפועלות נגד הכיבוש;

ארה''ב  לא תעזוב את עיראק עד סוף 2021/ פירוק הגיוס העממי הוא דרישתם של הריאקציונרים הערביים והעבריים/ לשמור על נשק ההתנגדות במחיר החיים


במהלך הפגישה עם המפקדים של שמונה קבוצות ההתנגדות העיראקיות, אמר שייח אכרם אל-כעבי כי הוא אינו מאמין להבטחת ארה"ב לסגת מהמדינה עד סוף השנה הנוכחית, בהסתמך על הצהרות של גורמי צבא ארה"ב. הוא אמר שהדרישה לפירוק הקבוצה היא על סמך רצון הריאקציונרים הערביים והעבריים, וההתנגדות רואה בנשקה קדוש ולעולם לא תשאיר אותו.

לפי מרכז התקשורת וענייני המדיה של נוג'בא, רשת "אל-מיאדין" הודיעה על המפגש של מזכ"ל תנועת ההתנגדות האסלאמית נוג'בא עם מפקדי קבוצות ההתנגדות העיראקיות הפועלות נגד ארה"ב, כולל "אסחאב אל-כהף, חטיבת המהפכנים, חטיבת דמו של אל-מוהנדס, חטיבת אל-קאסם, ארגון אל-ווארת'ין, סיעת ההתנגדות הבינלאומית, רג'אל אללה וגדודי מהפכת העשרים השנייה", ולאחר מכן שידרה את הסרטון המפורט של הפגישה.

בפגישה הזאת, האייתוללה "אכרם אל-כעבי" ציין מקרים של התנקשות, רצח, ביזה, רשעות וחילול המקדשים בהתנהגותה של ממשלת ארה"ב, והצהיר: המאבק נגד ארה''ב וחסידיה באזור ובעולם הוא חובה דתית ולאומית, וההתנגדות אינה נסוגה או מוותרת על החובה הזו בשום אופן. כיום, למשטר האמריקני השחצן יש פרויקטים יהירים וקולוניאליים לא רק בעיראק, אלא בכל מקום, והוא מבקש לכפות את השפעתו על העולם כולו.

הוא הזכיר שהשהיד סאדר (עליו השלום) כינה את ארה''ב "היהירות העולמית" וגם האימאם חומייני (שאלוהים ירחם עליו) כינה אותה "השטן הגדול", והוסיף: העוינות שלנו כלפי האויב היהיר הזה אינה מבוססת רק על נוכחותו בעיראק. ארה''ב היא אויב, גם אם תעזוב את עיראק, והיא לעולם לא תהיה ידידה שלנו או ידידה של העם העיראקי. בכל חלק בעיראק, יש לנו את הזכות לנקום באמריקנים. האמריקנים הרגו את אחינו, ילדינו והמפקדים שלנו. הם שדדו את המשאבים שלנו, הרסו את המדינה שלנו, ואי אפשר לטעון בעתיד שמערכת יחסים עם וושינגטון מותרת אם ארה''ב תיסוג מעיראק.

 

משא ומתן חסר תועלת והצהרת האמריקנים על אי-עזיבת עיראק עד סוף 2021

בחלק אחר של נאומו, הצהיר מזכ"ל נוג'בא על החשד כי "אין צורך בקבוצות ההתנגדות לאור הבטחת הכובשים האמריקניים לנסיגה מעיראק": המפקדים האמריקניים הדגישו בבירור ובמפורש שהם לא ייסוגו מעיראק עד סוף השנה הנוכחית, וזה מראה כי ארה''ב הכובשת לא מכבדת את הריבונות העיראקית. לכן יש לנקוט עמדות לאומיות, עממיות ופוליטיות, וגם האחים בקבוצות ההתנגדות חייבים לנקוט עמדות נגד ההצהרות האלו.

שייח אכרם אל-כעבי הדגיש את הוכחת הכישלון וחוסר היעילות של המשא ומתן המדיני עם הכובשים, והצהיר: ללא ספק, השפה היחידה שארה''ב מבינה היא שפת נשק ההתנגדות; רק נשק, פעולה צבאית והתנגדות בשטח; האמריקנים לא מבינים שום שפה מלבד אלה.

 

הקריאה למוג'אהדין לאחדות להחיות את עמוד התווך של העולם הערבי

בתגובה לכמה עמדות בנוגע לפירוק קבוצות ההתנגדות או מסירת הנשק של הקבוצות האלה, הוא ציין: אנחנו, בהתנגדות האסלאמית, אוהבים ומכבדים את כל אחינו ואחיותינו, גם אם הם לא מסכימים איתנו בכמה גישות. עם זאת, אי הסכמה לא צריכה להוביל לאובדן הידידות. אנחנו מדברים איתם בשפה ידידותית כדי להסביר את אמיתות הדברים. האחים חייבים לשקול את הפרטים. הפרטים האלה עשויים להגיע אליהם באופן חלקי או מעורפל. אנחנו רוצים שהם יהיו מודעים לכמה סיבות ופרטים כדי להוכיח להם שמה שנאמר כרגע הוא שגוי ואף יוצר בעיה גדולה למדינה.

הבכיר בהתנגדות העיראקית תיאר את המדינה כעמוד התווך של העולם הערבי ובירתה של מדינת הצדק האלוהי, ואמר: המדינה הזו חייבת להיות חזקה, להחזיר לעצמה את תפקידה בעולם הערבי ובעולם האסלאמי, ולכפות את ריבונותה, קיומה וכוחה על העולם. לכן, אם יש לעיראק היום את הכלים והיכולות שנחשבות לחוזקות, אין להחליש אותם.

שייח אכרם אל-כעבי ציין כי "תנועת נוג'בא לא מינתה נציג בבחירות כדי שהיא לא תוגדר במונחים של פעולה ויעדים פוליטיים", והוסיף: החלטנו להשאיר עם האומה כדי לחלוק את הבעיות והכאב של העם ולנקוט צעדים בתחומים אחרים. מכאן אנחנו אומרים שלקחנו היום את התכריכים שלנו. כל אחד מהאחים הנוכחים בפגישה הזו, או אחינו האחרים, הוא מטרה לכובשים האמריקניים ושכירי החרב שלהם. היום אנחנו בדרך של הקרבה עצמית, ונוקטים בפעולות שבגינן איננו מצפים להישג אישי או אפילו להודות.

 

אל תערבו את ההתנגדות והגיוס העממי במדיניות הבחירות

הוא הדגיש את הצורך להגן על החוזקות של העם העיראקי על ידי קבוצות הייחוס הדתיות והפוליטיות, ואמר: אנו מאחל שכל האחים הנוכחים בתהליך המדיני ושאר האחים ימנעו מהכנסת ההתנגדות, נשק ההתנגדות והגיוס העממי אל האתגרים הפוליטיים לאחר הבחירות. ישנם פתרונות שלווים וחוקיים ופוטנציאלים אחרים שניתן להשתמש בהם כדי להתגבר על האתגרים. יש להרחיק את קבוצות ההתנגדות ואת הגיוס העממי מהסתירות והבעיות הללו.

בהמשך דבריו, מזכ''ל תנועת נוג'בא הזכיר כי "נשק ההתנגדות העניק לאמריקנים את הטעם המר של תבוסה, פורענות, נזק וקריסה גדולה מאז 2003", ואמר: אני זוכר שבשנת 2010 הגיעו אליי כמה משלחות פוליטיות וכמה פקידים המזוהים עם זרמים פוליטיים - שאת שמותיהם אני לא רוצה לומר. הם הגיעו אליי. הם דיברו על הנסיגה של האמריקנית וסיום הכיבוש (הנסיגה הראשונה), ואמרו שהאמריקנים לוחצים עלינו לדבר איתכם על פירוק ההתנגדות מנשקה. התנגדתי בתוקף לנושא הזה באותה תקופה. אפילו התנגדתי לדבר על נשק ההתנגדות.

 

פירוק ההתנגדות מנשקה משמעו הפיכת עיראק למנה נוחה לארצות הברית ולישראל

שייח אכרם אל-כעבי פנה אז לתומכי פירוק ההתנגדות מנשקה והוסיף: איך אתם מדברים על נשק ההתנגדות היום במדינה שעדיין לא קיבלה עצמאות? מדינה שעדיין נמצאת תחת האפוטרופסות האמריקנית; כלכלתה בידי האמריקנים; התקציב, הרכוש, הנפט ואפילו ההכנסה ממכירת הנפט הם בידי ארה''ב. במצב כזה, איך אתם מציעים את פירוק ההתנגדות מנשקה כדי להפוך אותה למנה נוחה לארה''ב ולמשטר הציוני?! זה לא מקובל ואי אפשר לנהל משא ומתן עליו. כמובן, היו כמה הצעות שהאחים שלנו ייכנסו למנגנון הביטחון; אבל הנושאים הללו אינם ניתנים למשא ומתן כלל.

הוא הדגיש כי "נשק ההתנגדות לא מוגבל לנשק, לטילים וכדומה", וציין: נשק ההתנגדות הוא רעיון שזורם במוח ובראש של הלוחמים. לא ניתן למסור את הנשק הזה וגם אי אפשר לדבר על מסירתו. קבוצות ההתנגדות היו הראשונות לגייס את היכולות והמתקנים המוגבלים שלהן כדי לעצור את פלישות דאע''ש לעיראק. אם נרצה לדבר על נשק ההתנגדות, מדובר באותו נשק שהיה למרבית השבטים העיראקיים וניתן היה למצוא אותו בכל בית עיראקי.

מזכ''ל נוג'בא ראה באינטלקטים, ביכולות ובניסיון את הנשק האמיתי של ההתנגדות, והוסיף: במהלך אותה תקופה, ההתנגדות אפילו הפכה מכוניות לשריון כדי להילחם נגד דאע''ש. בנוסף לייצור כלי נשק, ההתנגדות תיקנה ושחזרה את כלי הנשק המיושנים שנמצאו בבסיס "אל-תאג'י" ובמקומות אחרים, והכינה אותם לשימוש חוזר. עם זאת, לא ניתן לומר זאת ואין זה הגיוני להזכיר את כל כלי הנשק העומדים לרשות ההתנגדות.

 

נשק ההתנגדות; נשק קדוש לכבוד

שייח אכרם אל-כעבי כינה שזה בלתי מקובל לדבר נגד נשק ההתנגדות, והזכיר: קבוצות ההתנגדות וכלי הנשק החשובים שלהן היו הנשק שהחזיר את הכבוד הגנוב; בעוד הרוב חזר מעיראק. לפי הממשלה דאז, הממשלה יצרה קשר עם האמריקנים כאשר דאע''ש כבש כמה ערים בעיראק. בעוד שהיה הסכם לעזור לעיראק, האמריקנים סירבו כי פרויקט דאע''ש בראשות ארה"ב נמשך בתוך עיראק. הם אפילו סירבו לתת נשק ותחמושת. הם מכרו טנקים לעיראק, אבל לא סיפקו את התחמושת שלהם. האמריקנים באותה תקופה, בהתייעצות גלויה ורשמית עם הממשלה, ראו בנושאים האלו בעיות פנימיות שבהן לא תתערב ארה''ב! המטרה הסופית הייתה שדאע''ש יפיל את המבנה והמערכת הפוליטיים וישתלט על עיראק.

הוא תיאר את נשק ההתנגדות כסיוט של ארה''ב הכובשת והציונות, ואמר: היום, כשמדברים על נשק ההתנגדות, בעצם מדובר בנשק שנמצא בידי אנשים שליבם ונשמתם תלויים בקודס הקדושה. זה נשק מקודש. נשק ההתנגדות השפיל את הכובשים והפחית את יהירותם, הן בכיבוש הקודם והן בכיבוש הנוכחי. מסיבה זו מנסים לשים לזה סוף ולקחת אותו מההתנגדות בכל דרך.

 

מסירת נשק ההתנגדות רק לבעליו הלגיטימי; האימאם מהדי

הבכיר בהתנגדות העיראקית גם הדגיש כי "נשק ההתנגדות מכוון כל הזמן לעבר הכובשים האמריקניים, הציוניים ושכירי החרב התכפיריים והדאע''שיים האחרים שלהם", והוסיף: ברור היכן וכיצד נעשה שימוש בנשק ההתנגדות. נשק ההתנגדות הוא ערובה לעם העיראקי והוא בידי העם העיראקי. אבל הדאגות שעולות נובעות מחששות שיש להם רקע פגום. אני באמת קורא לאחים שיש להם כמה חששות לשקול מחדש ולהיות בטוחים במידע שלהם. יש לנו פרטים רבים שאין לנו הזדמנות לדון בהם כרגע, וכל אחד מהאחים [אם ירצה] אנחנו מוכנים לתת לו.

לסיום העמימות הזו, הצהיר שייח אכרם אל-כעבי: ואכן, אם נרצה לדבר על נשק ההתנגדות היום, עלינו להדגיש כי נשק ההתנגדות יישאר בידי הלוחמים האלה עד שיועבר לבעליו הלגיטימי והרשמי, שהוא האימאם מהדי (עליו השלום), ולא יהיו מילים מלבד אלו.

 

לא נשאיר את נשק ההתנגדות כל עוד יש לנו נשימה

בחלק אחר של המפגש עם מפקדי קבוצות ההתנגדות האנטי-אמריקניות, הוא אמר על רעיון ההתנגדות: נפשנו שייכת לקודס, ונפשנו כמהה אליה, וגם כלי הנשק שלנו עדיין איתנים באגרופינו. אין דרך לסגת מסוגיית פלסטין. פלסטין היא סוגייה חשובה והקודס היא סמל להתנגדות היום. חזרנו על זה פעמים רבות. ללא ספק, כיום פירוק ההתנגדות מנשקוה הוא הצעד המעשי והאמיתי הראשון לכניעה של עיראק לפשרה ולנורמליזציה; מה שבלתי אפשרי ובלתי מקובל. לכן, זה לא יקרה כל עוד יש לנו נשימה עם "יא עלי" ונשיפה עם "יא חוסיין".

 

הגיוס העממי מוכר כמעצמה בזירה הבינלאומית

מזכ''ל תנועת ההתנגדות הקדיש את החלק הבא של נאומו לנושא הגיוס העממי, וציין: לולא העזרה האלוהית בהקמת הארגון המבורך הזה, היינו עדים לאירועים שונים עכשיו, שהיו משנים לא רק את מפת עיראק, אלא גם את מפת האזור. כלומר, לא רק עיראק אלא אפילו ממשלות שכנות היו מושפעות. הקבוצה המרושעת והשחורה הזו רצתה רוע לא רק בעיראק אלא בכל העולם. אידיאולוגיה תכפירית שהייתה נהנה מתמיכת מדינות המפרץ ומתמיכה גדולה מצד ארה''ב.

שייח אכרם אל-כעבי תיאר את הגיוס העממי כמעצמה מוכרת ברחבי העולם ובצבאות הבינלאומיים, ואמר: למיטב ידיעתי על הארגון הזה, לאף אחד מהצבאות הערביים הקיימים אין את היכולת והפוטנציאל לעמוד בפני הגיוס העממי. אני לא מדבר כאן על המתקנים הלוגיסטיים והחומריים, אלא על האמונות הג'יהאדיות והאידיאולוגיות; כלומר התשוקה, הפעולה והכוח שיש ללוחמים של הארגון המבורך הזה.

 

פירוק הגיוס העממי; דרישת הריאקציונרים העבריים והערביים

הוא קונן את אלה המבקרים את הגיוס העממי ומתעלמים מהבעיות במוסדות ממשלתיים אחרים, ואמר: אני מודע לוועדות הפיקוח וגם לאמצעי האבטחה המונעים נגד הגיוס העממי וחבריו, אותם ניתן להרחיב לכל שאר מוסדות הממשל כחוויות חיוביות בתחום המעקב, הפיקוח ואמצעי הביטחון והמניעה; לא לתקוף את המוסד שאנחנו גאים בו והוא מוכר בעולם.

הבכיר בהתנגדות העיראקית קרא להשתמש במדדים אמיתיים למדידת הביצועים, ושאל: מה זה אומר כשפירוק הגיוס העממי הוא דרישה אמריקנית-ציונית והרצון של הוהאביה ושל הממשלה המתפשרת של איחוד האמירויות? במילים אחרות, הטרור ואלה שרוצים בהשמדת עיראק ובהריסתה רואים בכוח הזה את המכשול העיקרי בפני הפרויקטים שלהם. מנקודת מבט זו, עלינו להגן על הגיוס העממי; כי הגיוס העממי ניפץ את חלומותיהם לשלוט בעיראק.

שייח אכרם אל-כעבי התייחס לשיטפון בדרום עיראק לפני כמה שנים והזכיר: מי לקח על עצמו את הנטל כשכמה ערים בעיראק הוצפו? מי נשלח לערים ולאזורים? אולם חלק ממשרדי השירות שהיו אחראים לא יכלו לעשות דבר. השהיד אבו מהדי אל-מוהנדס והתמיכה הלוגיסטית של כוחות הגיוס העממי הם שיצאו לאזורים הללו ועזרו לאזרחים ופתרו את הבעיות.

 

הסתה בעיראק על ידי האו''ם

הוא הדגיש כי "הכוח שלנו הוא באחדות שלנו ואף אחד לא רוצה משברים אזרחיים או מלחמה". והצהיר: כיום, פעולת האו"ם בעיראק מכוונת בבירור ללבות את להבות מלחמת האזרחים. זה ברור מהסיבות, המסמכים, העדויות המעשיות והפעולות של צוות האו''ם. כיום, החובה הבסיסית של האו"ם - ללא ספק אין חובה אחרת - היא ללבות את להבות מלחמת האזרחים בעיראק. הדבר נעשה על ידי הסתה של אדם או אחד הצדדים נגד אחרים. פעולות אלו אפילו לא ננקטות על ידי שגריר ארה"ב.

מזכ''ל נוג'בא המשיך בהקשר זה: מתי האו''ם הביא טוב לעיראק ולאזור? הארגון הזה הוא כלי בידיה של היהירות העולמית; כוחות שיש להם נשק גרעיני ויש להם וטו. מה זה האו"ם? הוא הארגון של כוחות פליליים, לא האומות המאוחדות. כתוצאה מכך, איננו מאמינים במה שנקרא חקירה בינלאומית והתערבות בינלאומית, כמו גם בפעולה של האו''ם וכן הלאה. על העם העיראקי והכוחות העיראקיים לפתור את בעיותיהם באמצעות הסכמה, הבנה, תקשורת והעדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי.

 

אי-מסירת נשק ההתנגדות גם במחיר החיים

שייח אכרם אל-כעבי התייחס שוב לנושא פירוק ההתנגדות מנשקה, ואמר: פירוק ההתנגדות מנשקה לא יקרה, אפילו במחיר חיינו. היום אנחנו מוכנים לחזור למצב שאחרי 2003, ולהמשיך את ההתנגדות באמצעות הפעילות החשאית, עד לתבוסת הכובשים ולכניעתם על אדמת עיראק, וכן לגירוש המשפיל של האויב. לא נסוג ולא נכשל.

 

הפתווה על הג'יהאד והפסיקה הדתית על ההכרח לגירוש ארה''ב מעיראק

בהסבירו את הלגיטימיות של עמדת ההתנגדות נגד הכיבוש, הוא התייחס לפתווה של רבות מהרשויות הדתיות, במיוחד זו של האייתוללה סייד קאזם האירי, על "החובה להילחם באמריקנים ולגרש אותם מעיראק", והוסיף: הפתווה שלו קובעת "וג'וב" (חובה) ולא "תחייר" (בחירה). לא הוצאה פתווה אחרת בניגוד לפתווה המחייבת הזו. הפתווה הזאת היא בין פתוואות שאסור להפר אותן על ידי רשויות דתיות אחרות; כי הן נחשבות כ"פסיקות" דתיות, ואינן בין פתוואות מעשיות שמשפטן דתי לוקח מהסיפורים וכתוצאה מכך, יש לו דעה ולרשות דתית אחרת יש דעה אחרת; להיפך, כל האחים שמכירים את ספרות "הפיקה" האסלאמי יודעים שמדובר בפסיקה דתית שאף משפטן אחר לא יכול להפר אותה. כתוצאה מכך, היום אנחנו עדיין עם הפתווה של הסמכות הדתית שמדגישה את נחיצות המאבק וגירוש ארה''ב מעיראק ומהאזור, ושום דעה לא תעצור את הפתווה הזו של האייתוללה האירי. כמובן, שמעתי גם, במישרין ובעקיפין, מרשויות דתיות רבות אחרות, למרות שלא הוציאו פתווה פומבית, שחובה להילחם באמריקנים, לנהל נגדם ג'יהאד ולגרש אותם מעיראק.

 

הקודס; סמל להתנגדות העיראקית

בתגובה לחשד שלאירועים הבינלאומיים ולהתפתחויות הגיאוגרפיות בעולם האסלאם אין כל קשר לעיראק, הצהיר מזכ"ל תנועת נוג'בא: אי אפשר באמת לבתר את גופת האומה האסלאמית. אנחנו מאמינים שאהבה למולדת נגזרת מהדתות, אבל זה לא אומר שאנחנו מאמינים במעגל מסוים שנקבע על ידי הסכם סייקס-פיקו או הכיבוש האמריקני. לכן, הצהרנו בבירור שהיינו נוכחים ופעילים בסוריה והגנו על המדוכאים מול הקבוצות התכפיריות.

בהסתמך על הכתבים, התיאוריות, ההצהרות והפתוואות של השהידים סאדר (הראשון והשני), המשיך שייח אכרם אל-כעבי: לא ייתכן שעיראק תופרד מהאומה האסלאמית. האומה האסלאמית היא גוף יחיד, ואם אחד מחבריה ייפגע, גם שאר החברים יסבלו. גם סוגיית פלסטין והקודס הקדושה היא סמל וסיסמה להתנגדות שלנו. האמונה הזו של קבוצות ההתנגדות ודגל קבוצות ההתנגדות, יחד עם נשקן, יישארו איתנים; כי המטרות של נשק ההתנגדות - הן בתוך עיראק והן מחוצה לה - הן רבות וגדולות.

הוא אמר כי "אם נרצה לדבר על סוגיית פלסטין מנקודת מבט אתנית, הקודס היא ללא ספק מקום ערבי וכל הערבים חייבים לפעול לקראתו, אבל למרבה הצער, היום אנחנו רואים שהערבים נמצאים בדרך לנורמליזציה", והוסיף: גם מבחינה אידיאולוגית, הקודס היא סמל האיסלאם והקיבלה הראשונה של המוסלמים, שלמענו כל מוסלמי מחויב לפעול. לדעתנו, הקודס היא חלק אמיתי מסוגיית המהדיזם ואי אפשר להפריד אותה מהנושא הזה וסוגיית הצדק האלוהי. לא ניתן לסגת מהאמונה הזו עם כל פיתיון או איום; גם אם יחתכו לנו את הגרון.

 

ננקום את דמם של השהידים סולימאני ואבו מהדי

בחלק האחרון של נאומו בפני מפקדי קבוצות ההתנגדות האנטי-אמריקניות, דיבר הבכיר של ההתנגדות העיראקית על הממדים האזרחיים של ההתנגדות העיראקית בתחומים החברתיים, התרבותיים והשירותיים, והביע: כבר הצענו פרויקט בשם "פרויקט פיתוח ושירות". אבל הממשלות המכהנות לא שמו לב לזה כי היו להן דאגות אחרות! פרויקט הפיתוח והשירות התבסס על רעיון ההתגייסות ושימוש בכל היכולות הזמינות לפתרון בעיות הפיתוח והשירות הקיימות ברוב הערים בעיראק, שנגזר מהניסיון וההתרגשות שהתרחשו בתחילת הקמת הגיוס העממי על ידי העם. הרעיון המרכזי כתוב במלואו וכל הפרטים מוזכרים בו. כאשר התאכזבנו מהממשלות השונות לסייע ביישום הפרויקט הזה, החלטנו ופעלנו באמצעות היכולות הטבועות וההתנדבותיות של מאמינים ולוחמים רבים בכל הערים בעיראק.

שייח אכרם אל-כעבי הצהיר שוב בסוף: בעזרת האל, ננקום את דמם של כל השהידים, במיוחד חאג' קאסם סולימאני וחאג' אבו מהדי אל-מוהנדס. נקמתנו תוכפל והאויבים יתחרטו על מה שהם עשו. אלו כתרים על ראשינו וכבוד גדול לעיראק. בעזרת האל, ההיסטוריה תרשום את הקרב הגדול הזה, וכל זה יישמר בהיקף מעשיכם ומעשי שאר האחים שנמצאים איתכם ואלה שלא נכחו בפגישה הזו.

 

ראוי להזכיר כי הפגישה הנ"ל התקיימה במועד ובמקום בלתי ידועים בנוכחות המפקדים הצבאיים של שמונה קבוצות ההתנגדות הפועלות נגד ארה"ב בעיראק, ובהן "אסחאב אל-כהף, חטיבת המהפכנים, חטיבת דמו של אל-מוהנדס, חטיבת אל-קאסם, ארגון אל-ווארת'ין, סיעת ההתנגדות הבינלאומית, רג'אל אללה וגדודי מהפכת העשרים השנייה". הקבוצות האלה הכריזו על קיומן לאחר פעולת הטרור של ארה''ב נגד מפקדי ההתנגדות (השהידים סולימאני ואל-מוהנדס) במטרה לנקום את דמם ולגרש את ארה"ב מעיראק, וארגנו כמה מבצעים נגד האינטרסים של האויב הכובש.